החיים עצמם – סמינר עם ברונפמנים באמצע הדרך

LifeItself2

אינטימיות- סמינר החיים עצמם \ יוליה פורשיק

רבים וטובים וכמו כן רבות וטובות לאורך השנים ניסו לתהות על קנקנה של "האינטימיות" , מה היא? מה היא אותה תחושה חמקמקה בה נראה שאנו מתנסים יותר מכל בחיינו הבוגרים.
האינטימיות אותה מזמנת שנת העמיתים הברונפמנית היא התנסות קצה מסחררת, יצירת מרחב אינטימי המורכב מעשרים נפשות צעירות, שרק מתחילות לחקור את האינטימיות ופתאום מתמסרות לה לחלוטין, ולא בלי יסורים.

סמינר הבוגרים האחרון העלה בי תהיות בנוגע לאותה אינטימיות חמקמקה של שנת העמיתים וקהילת הבוגרים. הנסיון ליצור מרחב אינטימי חדש ארעי לכמה שעות בלבד היה נראה תחילה כבלתי אפשרי, השנתונים התפרקו לשולחנות אם, מעין הזדמנות לסעודה נוסטלגית של כל הבוגרים של אותו השנתון ואז תם הקסם. מעגלים, משימות, סחרור. מבוכה.

באותה הנשימה בין הנסיון להבין מה מתרחש סביבי , ראיתי משפחות צעירות, בני ובנות זוג שהצטרפו, לימוד, שיחות קטנות שנקשרו בפינות החדר. החלל המה אינטימיות, כזו שפרצה מן החוץ אל הפנים, האינטימיות החמקמקה הזו שטרפה פעם את כולנו בין אם בזמני קבוצה דחוסים ובין אם בנסיעות ברחבי שתי הארצות המובטחות, נעלמה לה, ופינתה את מקומה לאינטימיות חמקמקה עוד יותר, אינטימיות מבחירה, אליה אנחנו מגיעים מפוקחים יותר , אחרי שהעולם הציע לנו דבר או שניים, אנחנו חוזרים, להבין מה יכולים עתה אנחנו לתת לנו ולאחרים, ופתאום האינטימיות לא חמקמקה עוד, היא אף עניינית במידה, וטוב שכך.