עמיתים מספרים על התכנית

13516235_1349404698408916_299813860614489454_n

ניקול לוין, בוגרת עמיתים 2015

הגעתי לברונפמן בידיעה שאני יודעת מי אני, מה יש לי להגיד ומה אני רוצה להשמיע. כשהתיישבתי על הכסא במעגל מול כל האנשים מצאתי את עצמי שותקת. פתאום לא רציתי לדבר, רציתי רק להכיל, לספוג ולשמוע את האנשים שיושבים מולי. הרגשתי שמצאתי את המקום שלי. ישבתי מול אנשים בגילי, שמאתגרים אותי, שדווקא בגלל שהרקע שלנו שונה לגמרי השיחה גורמת לי להתעצבן, לפרק, לעכל, להבין. באתי מבית חילוני לחלוטין שבו החג הגדול והאהוב עליי נחגג בכלל בשלושים ואחת לדצמבר. מעולם לא חשבתי על דת, על הזהות החילונית שלי ואלוהים הופיע לי במחשבות רק כשהייתי צריכה להצליח במבחן. מצאתי את עצמי מהרהרת (עד היום) על המורכבות של כל אחד מאיתנו. סמינר שהתחברתי אליו במיוחד היה סמינר זהויות, המפגש עם הרב במאה שערים אל מול השיחה עם נועם דן מישיבת בינ"ה ליהדות חילונית מלווים אותי כשאני חושבת על הערכים שאני בוחרת לשמר בחיי ועל הדרך שבה אני יכולה ללכת לבית הכנסת ולהתחבר לתפילה ובאותו הזמן לא להאמין באלוהים. הפחד מלא הסטריאוטיפים על נושא שמעולם לא חשבתי שנוגע לי, הפך להערכה, לעולם שלם של יהדות שלא יצא לי עוד להבין ולחקור. המתנה הכי גדולה שקיבלתי בתוכנית היא האנשים שפגשתי. הקבוצה שלנו יצרה מקום מוגן ובטוח להגיד מה שבאמת חושבים. גם כשלא היה נעים לשמוע, גם כשהדעות יצרו מערבולת בבטן, חיכיתי בקוצר רוח לסמינרים שבהם אוכל שוב לנהל שיחות ארוכות בהן אוכל להרגיש שיש לי עוד המון מה ללמוד. הקשרים הללו מלווים אותי גם עכשיו, שנתיים אחרי סיום התוכנית. התוכנית הזאת גרמה לי להאמין מחדש שגם כנערה בת שבע עשרה, אני יכולה לאתגר את עצמי לחשוב ולפתח את עצמי ולא להשאר בגבולות הקטנים של אזור הנוחות.
ניקול לוין, מבאר שבע, היא בוגרת תיכון אשל הנשיא. כיום משרתת בגלי צה"ל
H (429)

עז בן נון, בוגר עמיתים 2015

  התכנית הייתה בשבילי מרחב בו יכולתי להתפתח ולחשוב בצורה מקורית,  הדרישה לכנות, היכולת להקשיב באמת וחוסר הציניות אפשרו לי לצאת למסע שלא ידעתי איך הוא יגמר, אך ידעתי שאני בדרך בה אני רוצה לצעוד ועם האנשים הכי טובים שיכולתי לבקש לצידי. עבורי סמינר זהויות היתה חווית ההבנה הראשונה שיש המון דעות ואנשים בעולם והזמן בו נפל לי האסימון שאני יכול ליצור זהות עצמית הפתוחה לעולם ולמחשבות השונות המתרוצצות בו ובאותו הזמן גם לחיות את חיי בדרך המיוחדת שלי בה בחרתי. על אף שהתכנית הייתה לי אינטנסיבית מאוד, לא הרגשתי שהיא פוגעת לי בלימודים או בהדרכה שלי בבני עקיבא, להפך, הכלים שקיבלתי בתכנית שימשו אותי לא פעם בכל הדברים הנוספים שעשיתי.
עז בן נון, מאלון שבות, בוגר תיכון תורני דרך אבות, כיום תלמיד בישיבת עתניאל
evyatar

אביתר בר - לב, בוגר עמיתים 2016

בתקופת התיכון, אחרי שנים רצופות של פעילות אינטנסיבית במסגרות החינוכיות בכפר סבא (בית הספר, הצופים ומסגרות התנדבות שונות בעיר), התעוררו בי סקרנות ומשיכה להרחיב אופקים ולצאת קצת מהסביבה שבה אני גר – בין אם ביצירת קשרים וחברויות עם אנשים ממקומות ומרקעים מגוונים ושונים משלי, ובין אם בחשיפה לתוכן ולצורות למידה חדשים. מתוך המשיכה הזו, נולד הרצון לקחת חלק בתוכנית 'עמיתי ברונפמן'. בדיעבד, אני יכול לומר שבתוכנית מימשתי לחלוטין את השאיפות הללו! בנוסף, זכיתי בעוד חוויות ייחודיות ומרובות! חווית לימוד שזכורה לי במיוחד ומסמלת עבורי את הלימוד בתוכנית היא סמינר 'שפה'. סמינר בן יום בודד שעוסק בשפות ובמילים. הלימוד בסמינר היה מצד אחד פילוסופי ומעורר השראה, ויחד עם זאת גם כל כך רלוונטי לחיי היומיום שלי! בשלבי המיון ובתחילת התוכנית חששתי קצת מהשאלה האם אצליח לשלב את הסמינרים בחיים שלי – היה לי חשוב להשקיע גם בלימודים וגם בצופים (בכיתה יא' הייתי ראשג"ד ובכיתה יב' המרכז הצעיר היחיד בשבט). חשוב לי לשתף שבסופו של דבר התוכנית השתלבה מצוין! זה נכון שנדרשתי לעשות ויתורים מסוימים, אבל אני חושב שהתרומה של התוכנית לאישיות שלי גרמה לי ללמוד טוב יותר בבית הספר ולעשות את התפקיד הצופי שלי בצורה טובה הרבה יותר! אני ממליץ לכל מי שהתוכניות מסקרנת אותו אפילו טיפה, להגיש מועמדות ולנסות! התוכנית מרתקת, חווייתית ומהנה! לי, היא לגמרי "עשתה" את שנות התיכון!
אביתר בר -  לב הוא בוגר בית הספר הדמוקרטי בכפר סבא, כיום בעיצומה של שנת שירות בעמותת "בקהילה"
15800547_1579647535395680_1644192419782503052_o

עומרי ביטון , בוגר עמיתים 2014

  באחד מימי אפריל של 2014 התקבצו להם בתל אביב עשרים נערים ואני ביניהם. כמו כולם מנסה להבין איך ייראו הסמינרים עם השמות המוזרים שקיבלנו במייל המרגש, ואיך ייראו פרצופיהם של שאר העמיתים שיהפכו במהרה לחברים ושותפים למסע. וכך, בניסן ההוא יצאנו לדרך ארוכה, מפרכת ומרתקת. כבר בהתחלה נשבתי באווירת הלימוד החי, בו מספר הפירושים עלה תמיד על מספר הנוכחים בחדר. בפעם הראשונה הוכרחתי לחשוב בכובד ראש: מהי המשפחה בשבילי ? למה אני עושה את מה שאני עושה ? מי אני רוצה להיות ? ביושר אומר שזאת לא התוכנית היחידה בה לקחתי חלק. יש המון מסגרות מנהיגות וקבוצות בהן כבר שאלתי עצמי שאלות דומות, ובכל זאת יש משהו בעמיתי ברונפמן שהכריח אותי להתחיל תהליך בירור למרות היותי נבוך חסר תשובות מול אותן דילמות. כלים כמו מיומנויות חברתיות, ואומץ לביקורת עצמית תמיד הגיעו עם הזדמנויות להשתמש בהן באופן פרקטי בשיעור שהגיע רגע אחרי, או ב'זמן-עמית' שהעברנו אנחנו. עוד שתי נקודות משמעותיות: לא משנה אם פגשנו לשיחה את שגריר ישראל בארה״ב או מורה בירוחם - תמיד הרגשתי שלאדם מולנו יש משהו בעל ערך עצום להציע לנו. האנשים איתם עברנו את התהליך שבעצם לא נגמר הם האנשים המדוייקים ביותר, כל אחד ממקומו האחר בארץ ובהשקפתו השונה על החיים. וכמובן - המנחים שידעו תמיד לנתב את השיחות והרגשות למקומות הנכונים.  עמרי ביטון, דימונה. כיום משרת בגדוד 50 של הנח"ל